רבה של זלוטשוב היה יהודי מופרש מהוויות העולם הזה, הוגה בתורה יומם וליל. תושבי עירו העריכוהו וכיבדוהו מאוד. הוא נחשב בעיניהם דוגמה ומופת לרב אמיתי והם חשו מאושרים על כי זכו במנהיג בעל שיעור קומה.
לא-כן שבתי'ל הקצב. איש זה היה גברתן בעל ממון וגס רוח, שמעולם לא הסתיר את הבוז העמוק שחש כלפי הרב.
"רב צריך להיות אדם ממולח, מבין בענייני חולין ויודע פרק בהלכות מסחר", טוען היה שבתי'ל הקצב, "ואילו הרב שלנו שקוע כל-כולו בעולמות עליונים ואין לו כל שיג ושיח עם חיי העולם-הזה!"…
היה הרב מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים. גם בני העיר, שהתקשו להשלים עם סגנונו הבוטה והחצוף של הקצב, חששו להתעמת עמו ולהעמידו במקומו.
כך נמשך הדבר זמן רב. עד שיום אחד ריחמו מן השמים על הרב – שבתי'ל הקצב עקר את מגוריו לעיר ברודי. תושבי זלוטשוב נשמו לרווחה ובירכו "ברוך שפטרנו". גם הרב, מיותר לציין, לא חש עצב גדול על העזיבה…
רבה של זלוטשוב נמנה עם חסידיו של רבי משה-לייב מסאסוב ופעם בתקופה היה נוסע לעשות שבת במחיצתו. באחת מאותן שבתות, בעוד הרב מסב אל שולחן הצדיק, חשכו לפתע עיניו. מעברו השני של השולחן, ממש מולו, ישב לו נינוח ודשן שבתי'ל הקצב; הוא ושני בניו, 'עדיני נפש' כאביהם.
תדהמת הרב גברה שבעתיים בראותו את רבו נוהג בקצב מברודי קירוב יתר. תחילה נתן לו הצדיק 'שיריים'. לאחר מכן העניק במו-ידיו 'שיריים' גם לשני הבנים. מפעם לפעם אף פנה רבי משה-לייב לשבתי'ל במילות חיבה. לנוכח קירובים אלה ואחרים חלשה דעתו של הרב מזלוטשוב.
●
עם צאת השבת הבחין רבה של זלוטשוב בשבתי'ל העומד אצל הצדיק ומבקש ממנו ברכה. "רבי!", אמר בטון תקיף ומדושן, "לאחר תקופת ניסיון בלתי-מוצלחת בברודי עומד אני בקרוב לשוב ולהשתקע בזלוטשוב. מבקש אני ברכה להצלחה".
ליבו של הרב נפל בקרבו. לאחר שכל השבת נהנה איש רע מעללים זה מקירוביו של הצדיק, עתה מבקש הוא גם את ברכתו לשוב לזלוטשוב?! ומה רבתה השתאותו כאשר הצדיק מסאסוב אחז בחביבות בזרועו של הקצב והרעיף עליו ברכות להצלחה. הקצב הנהן בסיפוק ויצא לדרכו.
רבה של זלוטשוב לא הרהר חלילה אחר רבו, אך התקשה לעכל את הדברים; שהלוא העובדה שבימי שבתו בזלוטשוב הרבה שבתי'ל להציק ולבוז לו – לא נעלמה מידיעת רבו, הצדיק מסאסוב!
בצר לו פנה אל הצדיק ובסגנון של "ילמדנו רבנו" שאל כיצד בירך איש זה, שגברתנותו ומעלליו הרעים, בזלוטשוב ומחוצה לה, ידועים לכול?!
נתן הצדיק ברב מבט רך ומלטף ואמר: "כל מה שנעשה בעולמו של הקב"ה – בהשגחה פרטית הוא. הכול מכוון ולכל דבר יש סיבה ותכלית. ואם יהודי פלוני מבקש לשוב לזלוטשוב, אות היא כי זלוטשוב זקוקה לו לא-פחות משנזקק הוא לה". כך סתם רבי משה-לייב ולא פירש.
הקצב מימש את הודעתו וחזר לזלוטשוב. יהודי העיר קיבלו את פניו בצינה ובחמיצות. שבתי'ל התעלם מארשת פניהם של התושבים. עם הגעתו חזר במלוא התנופה והמרץ לעסקי הקצבות, ועד מהרה שב לאורח החיים שהורגל בו. גם הרב ובני הקהילה שבו להרגלם מקדם, והחלו לחוש את תוקפנותו שלא פחתה כמלוא-הנימה.
●
שבת אחת, בשעה שרוב בני הקהילה מכונסים היו לתפילה בבית-הכנסת התפרץ לפתע אדם לבית-הכנסת בצעקה כי חבורת 'חוטפים' סובבת בעיר וחוטפת נערים יהודים לצבא. אנדרלמוסיה של ממש השתררה בבית-הכנסת. דחיפו?ת ומהומה בעזרת-הגברים, צווחות ויללות מעזרת-הנשים.
בינתיים התעשתו מקצת המתפללים. אנשים שכוחם במותניהם יצאו למצוא את ה'חוטפים' ולסלקם מן העיר. אלו אותרו ברחוב סמוך והמתפללים החלו להודפם. הגדילו לעשות כמה צעירים נסערים, שעלו על גג בית סמוך ויידו ממנו חפצים כבדים על ראשי ה'חוטפים'. כמה מהם איבדו את הכרתם ואחר-כך מתו.
בתגובה כלאו השלטונות את רב העיר ואת כל מנהיגי העדה וראשי הקהל. או-אז פתחו במסכת ארוכה של חקירות ודרישות, בניסיון לחלץ מפי האסורים את שמות הורגי ה'חוטפים'. האסירים מילאו את פיהם מים וסירבו להסגיר את האשמים. לאחר כמה ימים הודיעו השלטונות כי אם בתוך שבוע לא יימסרו להם השמות – יוצאו הרב וכל אשר עמו להורג.
הרב אסר על בני קהילתו להסגיר את המעורבים בפרשה. כל אותו שבוע התכנסו בני זלוטשוב בבית-הכנסת והעתירו תפילה ותחנונים להסרת רוע הגזרה.
היום האחרון בשבוע הגיע והמתח הרקיע שחקים.
והנה לפתע נפוצה בעיר הידיעה המרעישה כי האסורים שוחררו. על-פי הידיעה, הודיע מושל העיר לראשי הקהילה כי לפנות בוקר התייצב לפניו תושב העיר שהודה באשמה. הלה קיבל עליו את מלוא האחריות למאורעות השבת, וגילה כי הוא זה שהשליך על ה'חוטפים' את החפצים שגרמו למותם. לאחר שהודאתו נחקרה ביסודיות – דיווח המושל – הוצא האיש להורג.
היהודי ש'הודה' לא היה אלא מיודענו… שבתי'ל הקצב.
הכול ידעו כי לשבתי'ל לא היה כל חלק בפרשה, וכי הוא מסר את נפשו למען הרב ושאר ראשי הקהילה. בו-ביום הובא לקבורה ועל מצבתו נחרת לאמור: "פה נטמן הקדוש ר' שבתי ב"ר יוסף, שמסר נפשו להצלת כמה נפשות מישראל".
או-אז גם הבין רב העיר את יחסו של רבי משה-לייב מסאסוב אל שבתי'ל הקצב ואת דבריו עליו – "זלוטשוב זקוקה לו לא-פחות משנזקק הוא לה".
מאת הרב זלמן רודרמן שיחי', מתוך הסדרה 'בין הדגים לזמירות'
