שמו של הצדיק רבי יששכר דב המכונה 'הסבא הקדוש' מרדושיץ, הלך לפניו כאיש אלוקים וכבעל מופת שרבים נושעים על ידו. אלפי חסידים וסתם 'עמך ישראל' שיחרו לפתחו, מקרוב ומרחוק, כדי ליהנות מאורו ולזכות בברכותיו.
לא תמיד היה שמו מפורסם כך. בצעירותו התגורר בעיירה חמלניק, שם חי בדחקות נוראה, תוך שהוא מסתיר את צדקותו מעיני הבריות. כחלק מזה היה משכים קום בכל בוקר, יוצא אל מחוץ לעיירה, וטובל את גופו במי הנהר שחלף בסמוך.
בוקר אחד, בדרכו לנהר, פגש בו נער נכרי ובידו כלי עם דינרי זהב. הנער, שלא הבין את ערך המטמון שבידיו, פנה אליו והציע לו לקנותו מידו. "וכמה תבקש בעבור הכלי ותכולתו?", התעניין הצדיק. "עשרה זוזים", השיב הנער.
באותה שעה היו בכיסו של הצדיק רק חמישה זוזים בלבד. התרצה הנער ומכר את הכלי שבידיו בחמישה זוזים בלבד. הודה הצדיק לקב"ה על המציאה שזימן לו, ושמח בליבו על כי מעתה והלאה ייחסכו מעמו טרדות הפרנסה.
אלא שכעבור רגעים מספר נמלך הצדיק בדעתו. "בכזאת קלות הצליח ה'בעל דבר' להפילך ברשתו?!", גער בעצמו. "הלוא מעתה והלאה שוב לא תתפלל ולא תלמד; רק תהיה טרוד בכספך!"…
החל מתחבט בשאלה מה לעשות באוצר שבידיו: להשאירו ברשותו – לא רצה. להשליכו לנהר – אסור משום 'בל תשחית'. קרא אפוא לנער המוכר וביקש לחזור בו מהעסקה, שכן הוא "זקוק ביותר לחמשת הזוזים". הנער נראה מאוכזב והצדיק מיהר להציע לו הצעה חלופית שתפיס את דעתו. "גש ליהודי פלוני, תושב העיירה, והצע לו את מה שהצעת לי; מובטחני כי ייעתר לה בשמחה", אמר.
מיהר הנער לבית היהודי שבשמו נקב הצדיק והלה אכן 'קנה' מידיו את הכלי עם הדינרים. היהודי בר המזל נתעשר וחי כל ימיו מאוצר זה שזומן לו בהיסח הדעת.
הנה כי כן, 'הסבא הקדוש' מרדושיץ נכון היה לוותר על חיי שפע ורווחה, ובלבד שעבודת הבורא שלו לא תופרע. כל זאת, בימים שבהם נסתרה צדקותו מעיני הבריות.
אך הנה חלפו ימים ועל-אף רצונו העז וכל מאמציו להישאר בצל ולעבוד את קונו בצנעה, נחשפה גדולתו ברבים.
●
עם הפוקדים את חצרו נמנה גם רבי שלמה הכהן רבינוביץ', לימים מייסד שושלת רדומסק ומחבר הספר 'תפארת שלמה'.
פעם אחת, בבוא רבי שלמה לבית רבו ברדושיץ, קיבלו הצדיק בהתלהבות מיוחדת ובחיבה מודגשת. "באת בזמן!", קרא בראותו את רבי שלמה, "זקוק אנוכי לעזר וסעד, כדי לקדש את שמו יתברך ברבים"…
הזמין 'הסבא' את תלמידו הגדול אליו לחדרו ובמקביל ציווה על שמשו לאתר את "היהודי האשכנזי שהגיע לרדושיץ לפני כמה ימים" ולקרוא לו.
בעוד השמש ממלא את השליחות שהוטלה עליו, סיפר הצדיק לתלמידו את סיפורו היוצא-דופן של היהודי מגרמניה, שהגיע לרדושיץ בלוויית בנו:
"כבר ימים מספר מתהלך האיש, תושב אחת הערים בגרמניה, בין החסידים ברדושיץ. הופעתו ונימוסיו מבליטים את נוכחותו בנוף המקומי. האיש לבוש בקפידה, מגולח למשעי ודובר גרמנית צחה. לא לבדו בא לכאן אלא עם בנו – חירש-אילם מקטנותו. לאחר שניסה, לדבריו, למצוא לבנו מזור אצל טובי הרופאים המומחים בגרמניה וגם הם הרימו ידיים בייאוש, בא לכאן, לרדושיץ, כדי לקבל ברכה".
בתוך כך חזר השמש לחדר הצדיק, מלווה ב'אשכנזי' ובבנו החירש-אילם. ביקש ממנו הצדיק לחזור על סיפורו באוזניו ובאוזני תלמידו. ללא שהות החל הלה לגולל שוב את השתלשלות חיפושיו הבלתי נלאים אחר רפואה לבנו. כעבור רגע קט של שתיקה , הוסיף ואמר: "נתברכתי בעושר, ומוכן אני להשקיע כל הון שבעולם ברפואת בני. ככל אשר ישית עליי הרבי אתרום לצדקה, ובלבד שבני מחמל נפשי ישמע וידבר ככל האדם". שברון ליבו של האיש נשמע היטב בקולו.
הצדיק מרדושיץ העביר את מבטו מה'אשכנזי' ומהילד שאחז בידו אל תלמידו הגדול, ולאחר מכן שב ונתן את עיניו הבוחנות באב ובבנו.
"אם הבנתי נכון, מוכן הינך לתת כל הון שבעולם ובלבד שבנך יירפא", אמר. ה'אשכנזי' הנהן בראשו ודמעות של התרגשות הציפו את עיניו.
רבי יששכר דב נראה כמהרהר בדברים ואז אמר: "אציע לך אפוא עסקה שתתקשה לסרב לה… שמור את כל כספך הרב בידיך והמשך לסחור בו ולהצליח. לא תצטרך להוציא אפילו פרוטה אחת על רפואת בנך האהוב. כל שיידרש ממך הוא – לחדול לגלח את זקנך ופאותיך. אם תקבל זאת עליך, מובטח אתה כי הקב"ה אשר 'שם פה לאדם', יבריא את בנך לגמרי והוא יגדל ככל אחד האדם".
למשמע הדברים נאחז האיש הלם וחיוורון עמוק כיסה את פניו. לכזה סוג של בקשה – לא פילל. כעבור שניות מספר השתחרר מההלם והחל מתחנן על נפשו: "בבקשה מכם… מוכן אני, כאמור, לתת כל הון שבעולם למען בני היקר, אך אנא שחררו אותי מדרישה בלתי-אפשרית זו… לא אוכל להראות את פניי בביתי ובקרב חבריי… ודעו לכם כי בעירי אינני סתם אדם מהשורה, אלא אחד מראשי הקהילה ונכבדיה… אנא! חוסו עליי ועל כבודי!"…
הצדיק מרדושיץ לא הסיר את עיניו מה'אשכנזי'.
"שום כסף", אמר בנימה בלתי מתפשרת. "חדל לגלח את זקנך ופאותיך!".
האיש נראה אומלל ממש. הוא התפתל על מקומו משל נדרש להלך ברגליים חשופות על גחלים לוחשות.
"אקבל עליי את הגזרה", אמר לבסוף בטון כנוע, "אבל אנא מכם, תנו לי ארכה של שבועיים".
לנוכח מבטיהם המשתאים של רבי יששכר דב ורבי שלמה, נימק האיש את בקשתו התמוהה: "בעוד שבועיים עומדת אחותי להשיא את בתה. בחתונה זו ישתתפו מאות מוזמנים ומוזמנות ואיך אוכל להיראות בשמחה הגדולה ולרקוד בה כשפניי מכוסות זקן?!"…
הצדיק ותלמידו התקשו לכבוש את חיוכיהם לנוכח טיעונו המגוחך של ה'אשכנזי' – המוכן להזיל כל הון לרפואת בנו, אך מתקשה לגדל למענו זקן ופאות. "לא", חרץ הצדיק חדות, "או זקן ופאות מרגע זה והלאה ורפואה לילד או בלי זקן ופאות ובלי רפואה לילד"…
●
כשדמעות חונקות את גרונו, קיבל עליו ה'אשכנזי' את הדין. "מה לא יעשה אב למען בנו", ייבב כתינוק. "כאשר אבדתי, אבדתי… אגדל זקן ופאות ובלבד שבני מחמדי ישמע וידבר!…".
שביעות-רצון ניכרה על פניו של הצדיק מרדושיץ. "כעת, לכו לשלום", אמר לאב, "ובשבת קודש בוא עם בנך ל'שולחן' שנערוך עם כל החבריא קדישא, ובעזרת ה' נקווה לבשורות טובות, ישועות ונחמות".
חיש מהר נפוצה השמועה ברדושיץ ובסביבותיה על ההבטחה שעלתה מדברי הצדיק ל'אשכנזי', לפיה בשבת הקרובה ייפתחו אוזניו ופיו של הילד החירש אילם.
בליל השבת היה בית-המדרש ברדושיץ מלא וגדוש כפי שלא היה מעולם. בראש השולחן ניצב הצדיק. לימינו – תלמידו הגדול רבי שלמה מרדומסק ובניו. לשמאלו – שאר בכירי תלמידיו. ובצמוד לו ממש, ה'אשכנזי' – שניצנים ראשונים של זקן עיטרו את פניו – ובנו. השניים נראו מתוחים ונרגשים, מודעים לגודל השעה.
הצדיק קידש על היין ושתה 'רוב כוס'. לאחר מכן רמז לרבי שלמה לאחוז גם-כן בגביע ושניהם יחדיו הגישוהו לפי הילד. דממה מוחלטת השתררה בבית-המדרש וחגורת הקהל שהקיפה את השולחן והניצבים בראשו, התהדקה עד כי האוויר בתווך נעשה דחוס. הצדיק נאלץ להניף יד בתנועה שהשיבה מיד את הסדר על כנו.
כשהגביע נשק כמעט לשפתי הילד, פנה אליו הצדיק והורה: "ברך על היין. אמור אחריי – 'ברוך'…". "ברוך", נשמע לפתע קולו של הילד – רם וצלול. "אתה", אמר הצדיק והילד החרה החזיק אחריו. וכך עד להשלמת ברכת 'בורא פרי הגפן'. כשסיים לברך, לגם הילד מהגביע שעדיין היה אחוז בידי הצדיק ותלמידו גם יחד.
את סערת רוחו של האב מיותר לתאר. הבן שלו שומע ומדבר!… מתקשה להכיל את רגשותיו הגואים, פרץ לפתע בבכי עז וחסר מעצורים.
'שולחנו' של הצדיק באותו ליל-שבת לא היה כבכל שבת. הקהל כולו נתון היה תחת הרושם העצום של הנס הגלוי שהתרחש מול עיניו, והיה שרוי בהתעוררות עילאית.
ברגע מסויים ביקש האב לומר דברים. הצדיק מרדושיץ היסה את שירת הקהל וקולו הרוטט של האב נשמע היטב בחלל בית-המדרש: "מעתה רבי… לא זו בלבד שאגדל זקן ופאות – אהיה ירא-שמים! אקפיד על קלה כחמורה! הריני… חסיד!".
משתאים הביטו המוני החסידים במהפך הנפשי הפוקד לנגד עיניהם את ה'אשכנזי', שברגע אחד השיל מעליו את תרבותו וגינוניו הישנים ונהפך לחסיד חם ונלהב. זה היה כמו נס בפני עצמו. שני ניסים בליל שבת אחד.
מאת הרב זלמן רודרמן הי"ו, מתוך הסדרה 'בין הדגים לזמירות'
