השמועה החדשה נפוצה במהירות הבזק והחרידה את ליבותיהם של יהודי אחד הכפרים הסמוכים למז'יבוז': שוטר הכפר, איש ערל לב, אכזר ושונא יהודים מובהק, עמד לעלות בדרגה ולהתמנות לשר הממונה על כל ענייני המחוז.
עוד בהיותו שוטר מן השורה חשו יהודי הכפר כמעט מדי יום ביומו את נחת זרועו ואת טעם שנאתו העיוורת אליהם. ומה יהיה עתה לכשיתמנה לשר המחוז?
התכנסו יהודי הכפר המפוחדים כדי להיוועץ כדת מה לעשות. לבסוף החליטו למנות משלחת נכבדה מתושבי מז'יבוז' השכנה, אנשים נשואי פנים, על-מנת שאלה יחלו את פניו של הבעש"ט וישמשו להם פרקליטים מליצי יושר לפניו.
התייצבו חברי המשלחת הנבחרת אצל הצדיק. שטחו את העובדות, תיארו את מצוקת אחיהם הכפריים ולבסוף כמובן ביקשו מהבעש"ט כי יעתיר בתפילה לישועתם.
הקשיב להם הבעש"ט רוב קשב ותוגה נשקפה מעיניו. לאחר דקה ארוכה של התעטפות בשתיקה, אמר: "רואה אני כי שרו של עשיו מסייע לשוטר הזה, ואין בכוחי לבטל את הגזרה". הביטו בו חברי המשלחת בפנים נפולות ולשונם נאלמה דום. מאוכזבים וכאובים סבו על עקביהם וחזרו לדווח לתושבי הכפר על תשובת הצדיק.
אולם תושבי הכפר, איכרים עובדי אדמה פשוטים ברובם, סירבו להשלים עם תשובת הבעש"ט. "מה זאת אומרת 'שרו של עשיו מסייע לשוטר'?!", תהו בתמימות גמורה; "יתייצב נא הבעש"ט מול אותו מלאך חבלה, יילחם בו ויגבר עליו!", טענו בלהט.
הבינו הכפריים כי איש לא יעשה במקומם את העבודה. בחרו מספר נציגים מקרבם ויצאו בעצמם למז'יבוז'. אותם לא יהיה קל כל-כך לדחות בנימוק דחוק ומשונה שכזה…
לבשו הכפריים את בגדי השבת שלהם, צחצחו את מגפיהם למשעי, הברישו את שערות זקנם ויצאו למז'יבוז'.
בחיל וברעדה התייצבו לפני הבעש"ט. כבנים הנמלטים באימה אל חיק אביהם ומבקשים את הגנתו, סיפרו לו על הקנסות הכבדים שנוהג השוטר המרושע להטיל עליהם חדשות לבקרים; על הצקותיו של אותו בן-בליעל לנשותיהם ולבנותיהם; גם על העלילות השקריות שהוא טופל עליהם בלי הרף, סיפרו.
דבריהם של האיכרים הפשוטים אמנם לא היו רהוטים וסדורים כדברי נציגיהם המכובדים שקדמו להם, אך הם בקעו היישר מליבם הדואב והדואג. "וכי איננו יהודים?!", שאלו בפליאה; "האין גם אנו בנים לאבינו שבשמים?!", טענו בהתרגשות.
●
תום הלב הכובש של האיכרים חרוצי העור ומצולקי הידיים, ודבריהם היוצאים מעומק הנפש, העלו בת-שחוק על שפתיו של הבעש"ט. וכשהבעש"ט מחייך, נראה כי גם בשמים נמתקים הדינים.
"אמנם שרו של עשיו עומד לימין השוטר המתעלל, אך גם לנו יש מליצי יושר", אמר הבעש"ט ליהודים הפשוטים והוסיף: "שובו לבתיכם ובעזרת ה' יתברך נראה כיצד ייפול דבר".
מעודדים וחדורי תקווה עזבו הכפריים את ביתו של הבעש"ט ושבו לכפרם.
ימים אחדים לאחר מכן התקיים במז'יבוז' 'היריד הגדול'. ליריד זה היו באים מקרוב ומרחוק. באו בני הכפרים הסמוכים, שהציעו למכירה מיבול אדמתם, ובאו סוחרים ורוכלים שעשו את דרכם מרחוק כדי להציג את מרכולתם, ממחט ועד שרוך נעל. מושך היה אליו 'היריד הגדול' אף להטוטנים למיניהם. הללו נהגו לשוטט בין הדוכנים בתלבושות ססגוניות, לבצע מיני להטוטים – לשמח לבבות ולהרוויח אי-אילו פרוטות. בעבור יהודי מז'יבוז' וסביבותיה היה היריד בבחינת 'חג', שכן בצד האווירה העליזה ששרתה בו הוא שימש לרבים מהם נדבך חשוב בפרנסתם.
בבוקר יומו הראשון של היריד, לאחר תום תפילת 'ותיקין', הזמין הבעש"ט את תלמידיו לצאת עמו לביקור ביריד. "מקובלני כי אליהו הנביא משוטט ברחבי הארץ, בכל פעם בלבוש אחר. לפעמים הוא מגיע ליריד כשהוא מחופש לאיכר פשוט. אם זוכים, אפשר לראותו אז", הטעים הבעש"ט. "לכבודו אלבש את בגדי השבת שלי", הוסיף כעבור רגע.
לבוש בגדי שבת ועל ראשו השטריימל, יצא הבעש"ט בראש תלמידיו לעבר היריד.
עודם צועדים בדרך, וכבר הגיעו אל הבעש"ט בריצה כמה אנשים מבוהלים. "השוטר המנוול מהכפר הסמוך רוכב ביריד על סוס כמו מלך עריץ, ומצליף לכל עבר במגלב העור שבידו!", סיפרו. "נראה כי העלאתו הצפויה בדרגה סחררה את ראשו, ועל-כן הוא כבר מתנהג כאילו כבר עתה היה שר המחוז כולו", ניסה פלוני לנמק את פשר הופעת הרשע ביריד. הרגיעם הבעש"ט והמשיך בדרכו אל היריד.
הופעתו של הבעש"ט ביריד הסבה אליה תשומת-לב רבה. הבעש"ט עצר ובירך לשלום כל אדם שפגש. ושוב חזרו התלונות על השוטר המצליף והמתעלל, כאשר הכול מצפים לנס שיחולל הבעש"ט. אך הבעש"ט כמו התעלם מהדברים, הוסיף לפסוע בין הדוכנים ולהחליף מילות ברכה עם כל סוחר וסוחר. גם הסוחרים הגויים כיבדו את הבעש"ט ובירכוהו לשלום.
בשלב מסויים החל הבעש"ט לספר סיפורים – כדרכו בהזדמנויות מעין אלה – וקהל החל מתקבץ סביבו. דבריו של הבעש"ט, המתובלים בפסוקים ובדברי חיזוק ועידוד, כבשו את לבבות השומעים, ואט-אט גדל מעגל הסובבים אותו. סיפר הבעש"ט על יהודים שלאורך כל הדורות לא איבדו את אמונתם המוחלטת בקב"ה, גם כאשר השעה שיחקה לרשעים; דיבר על אהבתו חסרת המצרים של הקב"ה לכל יהודי ויהודי באשר הוא, גם אם לעיתים אין הדבר נראה לעין.
●
פתאום נשמע קול שעטת סוס, וצרחות של כאב ובהלה עלו מן הקהל. רכוב על סוסו פרץ השוטר לתוך מעגל האנשים שהקיף את הבעש"ט. במגלבו הצליף לכל עבר ופצע אנשים תמימים. "יהודים ארורים!", סינן בחמת-זעם.
לפתע התייצב מול הבעש"ט הדור הצורה. היסוס קל ניכר בעיניו בטרם הניף את מגלבו שוב והנחיתו, לחרדת כל הנוכחים, על ראשו של הבעש"ט. למרבה המזל פגע המגלב בשטריימל השבתי בלבד.
השוטר הוסיף לדהור הלאה, והבעש"ט נותר לעמוד על מקומו, שלו ורגוע כקודם לכן. "בואו לביתי בערב ונעשה לנו סעודה קטנה", הזמין הבעש"ט את הסוחרים והאיכרים שהקיפו אותו, המומים עדיין מן החוויה המצמררת שזה עתה חוו.
לעת ערב התקבץ בבית הבעש"ט קהל רב מבאי היריד. השולחן היה ערוך בכל טוב, והבעש"ט דחק בנוכחים לברך ולטעום מהמאכלים. בירכו האנשים "בורא מיני מזונות", "שהכול נהיה בדברו" וכיוצא בזה. כל אותה השעה זהרו פני הבעש"ט בזוהר מיוחד.
לאחר שהטיבו הנאספים את ליבם במאכל ובמשקה, פנה אליהם הבעש"ט ואמר: "הריני רוצה לבשר לכם כי בחסדי שמים בטלה הגזרה, והשוטר המרושע לא יקודם לתפקיד שר המחוז. אפשר לצפות כי ביטול הקידום ינחית מכה קשה על גאוותו ויהירותו, והתעללותו ביהודי הכפר תפחת במידה ניכרת".
שמחו האנשים על הבשורה הטובה והודו על כך לה'.
המשיך הבעש"ט ואמר: "הבוקר, כשראיתי את התנהגותו הגסה והאכזרית של השוטר, נשאתי בליבי תפילה לקב"ה וכך אמרתי – 'ריבונו-של-עולם, רואה אני כי נגזר על שוטר זה שיעלה לגדולה. ואולם ראה כיצד מתנהג הוא כבר עתה כשר וכמלך עריץ… להיכן יטפס עוד ויעלה?!'. באותה שעה התערבה מידת חסד במידת הדין וטענתי נתקבלה בשמים".
הבעש"ט השתתק לרגע ואז הוסיף: "הביטו וראו, אפוא, כי רשע זה קיפח את גדולתו בגלל גאוותו".
ואכן, כדברי הבעש"ט כך בדיוק היה: כעבור ימים מספר נודע כי המינוי המובטח – בוטל. והשוטר הרשע? הוא שקע בדכדוך עמוק שהפך אותו מאיש יהיר ופוגעני לאדם מר ומסוגר שמיעט להיראות בחברת אנשים.
לימים, כשהיו תלמידי הבעש"ט מספרים סיפור זה, היו מסיימים ואומרים: רבים הם האנשים המקפחים את מעמדם משום שנתפסו לגאווה יתרה. ועל כך כבר אמר החכם מכל אדם: "גאוות אדם – תשפילנו". הגאווה עצמה היא-היא סיבת הנפילה.
מאת הרב זלמן רודרמן – מתוך הסדרה 'בין הדגים לזמירות'
